הסכנה הקיומית מבוטלת

אנחנו אוהבים את החיים שלנו מתובלים בקצת אקשן. כשאנחנו לא נמצאים באמצע מלחמה שתספק לנו חדשות מרגשות, אנחנו מייצרים לעצמנו מלחמות. אחרת על מה נדבר, נתעצבן ונביע דעה נחרצת? אנחנו חיים במדינה שבה תוכניות האקטואליה הן השידור הנצפה ביותר, יותר מבכל מדינה אחרת. אלה מפלצות רייטינג, ואת המפלצת צריך להאכיל. ככל שמאכילים אותה, הקיבה שלה צריכה יותר כדי לשבוע.

אז מה יש לאכול? הדרת נשים. החרדים הם מדירי נשים! הם מחביאים את נשותיהם בבית או בירכתי האוטובוס. הם יביאו אותנו לפאתי טהרן. הצניעות העבירה אותם על דעתם והם בוודאי סובלים נורא בחיי האישות שלהם. צריך להשיב מלחמה שערה כי הם מתרבים ללא  הכרה ובסוף הם יהיו יותר מאתנו. והם הרי לא עובדים. זה יהרוס את המדינה. מדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית.

מנה שנייה: עוני. יותר משליש מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני. אנחנו מדינת עולם שלישי. מה הפלא שכולם יושבים על המזוודות ורק מחכים שתהיה להם הזדמנות למצוא עבודה בחו"ל? הכל פה כל כך יקר עד שאף אחד לא יכול לחיות ברמה סבירה. מדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית.

מנה עיקרית: המתנחלים. הם יביאו אותנו אל עברי פי פחת. לעולם לא יהיה פה טוב עד שנעיף אותם לכל הרוחות. תראו אותם, חבורת מגודלי פאות שמרגלים אחרי החיילים. יהודה ושומרון הם המערב הפרוע. מדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית.

ומה יקרה אם נחליט שלא הכל נראה כמו שאנחנו מציגים? מה יקרה אם נחליט שלא הכל נמצא בסכנה קיומית? או אז המפלצת תהיה בסכנה קיומית. והמפלצת יקרה ללבנו: אנחנו מדברים בשפתה בשיחות הסלון.

אולי נזכיר, לדוגמה, שגם בעולם הנשי מדירים נשים, שבעולם האקדמי הן נתקעות בתקרת זכוכית, שאתרי החדשות באינטרנט משתמשים באייטמים שמביכים נשים ובתמונות שהופכות את האישה לחפץ כדי למשוך קוראים? ובטלוויזיה? על הנייר נשים יכולות לעשות הכל, גם להגיש ולערוך מהדורות מרכזיות, אבל כמה מהן יכולות להמשיך להופיע על המסך בגיל מבוגר? כמה נשים מחזיקות מעמד בתקשורת לאחר שמלאו להן 60 לעומת גברים בני אותו גיל? ולעומת זאת, כמה נשים בעלות עוצמה פועלות בחברה הדתית וגם בחברה החרדית? מנהלות בתי ספר, עורכות עיתונים, טוענות רבניות, רבניות של ממש?

אם כך, התמונה יכולה להיות מורכבת יותר. אבל זה ייאלץ אותנו להבין שאדם העומד מולך אינו רק "חרדי", "אישה דתייה" או "מתנחל", וגם לא " תל-אביבי מתייפיף" או  "קיבוצניק שלא יודע יהדות".

אינספור פעמים ניגשו אלי - אישה דתייה,תושבת יהודה ושומרון - ושאלו: "נולדת דתייה? את דווקא נחמדה. את בוודאי מאוד שונה מהסביבה שלך". מספר הפעמים שחברותיי נשאלות כך מעיד שאנחנו לא מסוגלים להתנתק מהאופן שבו התרגלנו לראות את הדברים.

באחרונה יצא לרדיו שיר שכתבתי על זכותי לשיר על אף שאני אישה דתייה. אני יודעת שיהיה מי שיגיד "אם את שרה בפני גברים, סימן שאת לא דתייה" מצד אחד, או "תילחמי בדתיים, עד שיהיו חייבים להזמין אישה לשיר בכל כנס ציבורי" מצד שני. אני מוכנה להילחם על זכותי לשיר באותו להט שבו אני נלחמת על זכותם של אחרים לא להקשיב לי - מתוך כבוד לאורח חייהם, שגם אני חלק ממנו.

מבלבל? יופי. זה העולם שבו אני רוצה לחיות: מבלבל, לא מקוטלג, עם לב פתוח שרואה את הנשמה של האיש העומד מולנו על ההקשר החברתי וההיסטורי שממנו הוא מגיע. הלוואי שהדבר היחיד שנדע בוודאות הוא שאני יכולה להיות מה שאני רוצה, ואני מוכנה לאפשר לכל מי שעומד מולי להיות מי שהוא רוצה, גם אם כרגע אין לי מגירה מתאימה בשבילו.