ועדת טרכטנברג נמשחת בזפת ובנוצות מרגע שנולדה. יש המזלזלים בכוחה, יש הבזים לעומד בראשה, יש הקוראים לו להתפטר ויש המסרבים להידבר עמו. מוקדם עדיין להעריך את סיכויי הצלחתה של הוועדה בניסוח המחאה הציבורית לכדי משנה כלכלית-חברתית מסודרת, ויתר על כן - להביא ליישומה. אך כבר עכשיו אפשר להצביע על הישג משמעותי אחד לפחות של הוועדה, או לפחות בשורה מעודדת, עוד לפני שהתכנסה לדיון ראשון: שינוי כללי המשחק בזירה הציבורית.
ימים ספורים לאחר ההודעה על הקמתה כבר הולידה הוועדה תמנון אינטרנטי שמשרת את צורכיה. יש לה אתר אינטרנט, בלוג, דף פייסבוק, חשבון טוויטר, ערוץ יוטיוב ואתר ממשלתי תומך. כולם כאחד נועדו לשמש צינור בין הציבור הרחב לבין הוועדה, שרואה את תפקידה כצינור דומה בין הציבור לבין הממשלה. על פניו, בזהירות ומבלי להיסחף בשלב מוקדם מדי להכרזות מרחיקות לכת, אפשר לומר שהדמוקרטיה הישראלית עולה כיתה - לכיתה הטכנולוגית, ולשיח הישיר שהיא מביאה עמה.
דמוקרטיזציה היא צו השעה. המחאה החברתית, שמוזנת על ידי תסכול ציבורי מממשלה מנוכרת ומפוליטיקאים מנותקים, מנסה לייצר דמוקרטיה מלאה, אולי בדרך לדמוקרטיה ישירה. בערי האוהלים הפזורות ברחבי הארץ מתגודדים מדי ערב מעגלים, פרלמנטים וקבוצות דיון, בונים סולמות ערכים ופורטים סעיפים תקציביים. לכולם יש מה לומר, ולכולם יש הזדמנות לומר זאת. התוצאה היא מעין פזורות של אסיפת עם שאולי מכוונת לאקלסיה, אסיפת העם האתונאית, רק ללא סמכויות פורמליות.
ניסיון למפות את היררכיית האוהלים נראה כנדון מראש לכישלון. מי מדווח למי? מי מעביר הוראות למי? איך עוברות כל ההערות בצנרת? מי מקבל את ההחלטות? כל כך הרבה קולות, כל כך הרבה טענות, כל כך הרבה רעיונות. קלישאת כדורגל ידועה גורסת שבישראל יש שבעה מיליון מאמנים. ובכן, יש כאן גם שבעה מיליון מוחים, גם אם רק כמה מאות אלפים מהם יצאו עד כה לרחובות.
הכלים של העולם החדש
"צוות מנואל", הכפיל הווירטואלי של ועדת טרכטנברג, נכנס אל הוואקום שבין עם זועם לממשל אטום. למעשה, להתנהלות האינטרנטית של הצוות יש משמעות סמלית, עוד קודם לייעודה הפונקציונלי.
ראשית, יש לשים לב למהירות התגובה. לא חלפו אלא ימים אחדים מרגע ההודעה על מינוי הוועדה ועד למתקפתה הווירטואלית על הרשת. במדינה שרגילה לוועדות עם קצב עבודה הסתדרותי ולביורוקרטיה שתוקעת מקלות בכל גלגל אפשרי, ההופעה המהירה של "צוות מנואל" ברשת היא בגדר נס. נסו להיזכר מתי ראיתם גוף ממשלתי פועל בצורה מהירה כל כך. יש לציין את תרומתו למאמץ האינטרנטי של האתר הממשלתי "הידברות", פרי פועלו של השר מיכאל איתן, השר ללא תיק הממונה על שיפור השירות לציבור, שיוצא מגדרו כדי ליצוק תוכן בתפקידו. דווקא האין-תיק שנתפר לאיתן ממחיש היטב עד כמה מושרשת בישראל הקונספציה המנתקת את הנבחרים מן הבוחרים, עד שדרוש שר במשרה מלאה כדי להתגבר עליה.
שנית, הוועדה עושה שימוש בכלים המתקדמים של העולם החדש. כל מי שהתעסק עם משרד ממשלתי מכיר את הפער העצום הפעור בין ההתקדמות הטכנולוגית שחווה העולם בעשור האחרון לבין האווירה המאובנת ששוררת במגזר הציבורי. בעולם שהעביר כמעט את כל התנהלותו לפסים וירטואליים, עדיין קשה לקבל שירות ממשלתי מבלי להידרש לשימוש במכתבים, בפקס או בהמתנה של 45 דקות בתור למילוי טפסים.
והנה, "צוות מנואל" מוכיח שהוא מחובר לעולם המודרני. אם תרצו ליצור אתו קשר, לא תדרשו לבולי דואר ולא לטופסולוגיה. תגובה בפייסבוק, ציוץ בטוויטר, מייל בדואר האלקטרוני - כך עובד העולם המודרני, כך עובד "צוות מנואל".
ושלישית, "צוות מנואל" מדבר בשפת הדמוקרטיה של האוהלים. זאת משום שהאינטרנט בכלל והמדיה החברתית בפרט, שבהם החליט הצוות לעשות שימוש מסיבי, מדברים בשפה הזו. האינטרנט הוא כר נוח להופעתה של דמוקרטיה כמעט נטולת רסן. חופש הביטוי בו הוא אדיר, לעתים אף שערורייתי. הרשתות החברתיות, הבלוגים, אתרי התוכן והטוקבקים הם כיכרות העיר החדשים. הזירות הציבוריות שמציע "צוות מנואל" מקבילות כמעט למעגלי הדיון של האוהלים. כל אחד יכול לבוא ולומר את דבריו (ואפילו אין מי שיתפרץ אליהם), כל אחד זוכה להתייחסות.
אתר "הידברות" נראה כבר כקפיצת מדרגה בתהליך: האזרחים מוזמנים להגיש בו הצעות ולנתב אותן אל ועדת המשנה המתאימה. הם יקבלו אישור על קבלת ההצעה ועדכון על הדיון בה, ובסופו של דבר היא תצורף גם לנספח למסקנות הוועדה. נדמה שיש כאן ניסיון אמיתי וכן להביא את קולו של הציבור של השולחן. דמוקרטיה במיטבה, לא?
השכפ"ץ הציבורי של ראש הממשלה
לכל אלה יש משמעות אסטרטגית זהה: "צוות מנואל" מבקש להבהיר לנו כי הוא אינו הממשלה הישנה והאטומה. הזיהוי הבלתי נמנע בין הוועדה לממניה מסב נזק רב לטרכטנברג וצוותו. חוסר האמון הבסיסי והמוחלט של הציבור בפוליטיקה הישראלית מועתק מיד גם לחוסר אמון בכוחו של מישהו - גם אם הוא מקצוען מלא מוטיבציה כטרכטנברג - לשנות משהו. יש מי שמבטל את טרכטנברג כשכפ"ץ הציבורי של ראש הממשלה, ויש מי שקורא לו להתפטר בטרם יגולגלו מסקנותיו לכדי סיגר עבה בפיו של נתניהו.
המתקפה הווירטואלית של "צוות מנואל" לא רק מבקשת ללמד כי מדובר ב"ממשל אחר" - היא גם מוכיחה זאת. משמעויותיה הסמליות רק מחזקות את כוחה האמיתי ליצור דיאלוג ישיר עם הציבור - בדיוק כפי שהציבור דורש. אין בכך כדי להבטיח שהוועדה תצליח להביא את הממשלה ליישם את המלצותיה, אבל יש בכך כדי להניח יסודות להתנהלות פוליטית חדשה, שבונה גשר וירטואלי מעל התהום הפעורה בין עם ישראל לכנסת ישראל. נותר רק לקוות כי לא יהיה זה ההישג היחיד שייזקף לימים לזכותה של המחאה.
