איזה מין אדם?

ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג', ט') - לאן נטה לבך? רבי יצחק אמר: משוך בעורלתו היה, כתיב הכא  "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית" (הושע ו', ז') וכתיב התם "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית י"ז, י"ד). רב נחמן אמר: כופר בעיקר  היה, כתיב הכא "עָבְרוּ בְרִית" וכתיב התם "אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה'" (ירמיהו כ"ב, ט') (סנהדרין ל"ח ע"ב, לפי כתב היד התימני, ירושלים 1).

הקשר:
המשנה החמישית בפרק הרביעי של מסכת סנהדרין מפרטת את הנאמר לעדים הבאים להעיד במשפט העוסק בדיני נפשות טרם עדותם בבית הדין. כיוון שעדות זו עלולה להוביל אדם אל מותו (אם יֵצא אשם), מוזהרים העדים באופן חמור: "היו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות: דיני ממונות - אדם נותן ממון ומתכפר לו (אם טעה בפסק הדין), דיני נפשות - דמו ודם זרעיותיו (של מי שנמצא אשם ונהרג בשל כך) תלויים בו (בדיין שטעה ובעֵד שהטעה) עד סוף כל הדורות... לפיכך נברא אדם יחיד בעולם - ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא, ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך, ושלא יהו המינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו שלמלך מלכי המלכים ברוך הוא: שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד וכולם דומים זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו שלאדם הראשון ואין אדם אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (לפי כתב יד פארמה).

בעקבות משנה זו, גדושה הסוגיה התלמודית במדרשים על אדם הראשון ועל בריאת העולם ובתיאורי מפגשים בין-דתיים, המציגים את האמונה היהודית באל יחיד מול אמונות אחרות. בתוך כך מופיע גם רצף המדרשים שיידון כאן.

במה הוא באמת חטא?

דיון:

במה חטא אדם הראשון, למה חשוב לספר זאת ואיך כל זה שייך לפסח?

ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה -
מהופעותיו השונות של המושג "מין" בספרות חז"ל ניתן ללמוד כי מדובר במי שמאמין בקיומן של מספר רשויות אלוהיות. כך עולה, למשל, מן המדרש במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו, מסכתא דבחדש, ה'), הדן במשמעות הציווי הראשון בעשרת הדברות: "אנוכי ה' אלוהיך - למה נאמר?... שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר, שתי רשויות הן. אלא 'אנוכי ה' אלוהיך' - אני במצרים, אני על הים, אני בסיני, אני לשעבר, אני לעתיד לבוא, אני לעולם הזה, אני לעולם הבא... ר' נתן אומר, מכאן תשובה למינין, שאומרים שתי רשויות הן, שכשעמד הב"ה ואמר 'אנוכי ה' אלוהיך', מי עמד ומיחה כנגדו?!".

המחלוקת העמוקה בין האמונה היהודית באל יחיד לבין התפיסה הדתית כי העולם נשלט בידי שתי רשויות - אחת טובה והשנייה רעה - עולה גם בשיחה בין האמגוש (כהן דת פרסי) לאמימר במסגרת רצף הפולמוסים הדתיים בסוגיה: "אמר לו אותו אמגוש לאמימר - חצייך העליון של הורמיז (=אוהורמזד, האל הטוב) וחצייך התחתון של אהורמיז (=אהרימן, האל הרע).  אמר לו (אמימר) - אם כן, כיצד מתיר לו אהורמיז להורמיז להעביר מים בארצו?" (בבלי סנהדרין ל"ט ע"א, התרגום שלי). הטענה כי לגוף האדם שני חצאים, שכל אחד מהם נשלט - ואולי אף נברא לכתחילה - בידי רשות אלוהית אחרת עומדת בניגוד גמור לאמונה היהודית באל אחד, שברא את האדם בצלמו, כפי שמודגש במשנה שעליה נסובה הסוגיה. האירוניה של אמימר (המים ששותה האדם במעלה גופו יוצאים ממנו בתחתיתו) מחדדת את הקושי באמירתו של רב יהודה בשם רב: כיצד ייתכן שאדם הראשון היה מין שהאמין בשתי רשויות?

רבי יצחק אמר: משוך בעורלתו היה -
מהו "משוך בעורלתו"? בהתייחסו לדברי ר' יהודה בר מספרתא ש"עכן מושך בעורלתו היה" (בבלי סנהדרין מ"ד, ע"א), מפרש רש"י: "משך את עור אמתו (איבר מינו) תמיד עד שנשתרבבה וכיסתה את ראש הגיד (איבר המין) כדי שלא ייראה מהול". כלומר, משיכת העורלה היא ניסיון להסתרת המילה. בספר מקבים א' (א', י"א-ט"ו) נזכר כי המתייוונים שרצו להתערבב בין הגויים בירושלים ולהשתתף במשחקי הספורט, שנערכו בעירום, היו מושכים בעורלתם.

ייתכן שזו הסיבה לשינוי שיטת המילה בתקופת חז"ל והוספת שלב הפריעה לתהליך הברית (ראו מאמרו של פרופ' ניסן רובין בעניין זה). משיכת העורלה, אם כן, היא ביטוי לרצון למחיקת הזהות היהודית שהוטבעה בגוף הגברים. האם ר' יצחק טוען שאדם הראשון נברא מהול? אין זה סביר, כיוון שלו היה כך, היו כל הגברים מאז ועד היום נולדים מהולים. לכן נדמה שכוונת הדברים היא שאדם הראשון נימול בידי אלוהים כדי להופכו ליהודי, אך הוא עצמו ביקש להפוך את בחירת הוריו-אלהיו.

מה פשר "האשמת" אדם הראשון במשיכת עורלתו?

רבי נחמן אמר: כופר בעיקר היה -
המדרש (ספרא בחוקותי ב', ב') מסביר מהו כופר בעיקר: "כל שאינו למד (תורה) ואינו עושה (מצוות), מואס באחרים ושונא את חכמים ואינו מניח לאחרים לעשות, סוף שהוא כופר במצוות שנאמרו מסיני... כל שיש בו כל המידות הללו סוף שהוא כופר בעיקר". כלומר, הכפירה בעיקר היא תוצאה של זלזול במצוות ובאמונה, כמו גם ביטוי לפריקת עול החיים החברתיים ומרידה במסורת.

ושוב יש לשאול - מה לאדם הראשון ולכל אלה?

הפרשן ר' אברהם חיים שור (בעל ה"תורת חיים", נפטר בבלז, 1632) מוטרד מן החטאים שטופלים החכמים על אדם הראשון: "הא פשיטא דאדם הראשון חסיד גדול היה... אלא בשעה שאכל מן העץ מה היתה כוונתו?... דבאותה שעה נזרקה בו מינות מדכתיב 'איכה - אן נטה לבך?'... ור' יצחק סבר דאותה שעה משך בעורלתו ורב נחמן סבר דבאותה שעה כפר בעיקר". האשמת אדם הראשון בחטאים החמורים סותרת את תפיסת ה"תורת חיים", ולפיה אדם הראשון היה צדיק, והוא מציע פתרון לסתירה זו: כל הרהורי הכפירה של אדם הראשון היו כמעין אי-שפיות זמנית, שהופיעה רק בעת האכילה מעץ הדעת, והם אלה שגרמו לה.

אני מבקשת לפרש את הדברים אחרת, ברוח תשובת ר' הושעיה (בראשית רבה י"א, ו') לשאלה מדוע לא נוצר האדם הראשון מהול: "אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה כגון החרדל צריך למתק, התורמוס צריך למתק, החטים צריכים להיטחן, אפילו אדם צריך תיקון". לדעת ר' הושעיה, אדם הראשון - ובעקבותיו כל הגברים כולם - לא נולד מהול, כיוון שמשימת התיקון (ובמקרה הזה נדמה שמשמעות התיקון היא השיפור שחל באדם באמצעות הפיכתו ליהודי וקבלתו את עול המצוות) מוטלת על כל אדם בפני עצמו.

אז מהי החירות האמיתית?

ייתכן שדברי החכמים על כפירתו של אדם הראשון (מין, מושך בעורלה או כופר בעיקר) באים להדגיש רעיון זהה: אדם הראשון נברא כך כדי שיאפשר לבניו (ולבנותיו) לבחור בתיקון, להשתפר, להיות טובים יותר. תובנה זו אמורה לעלות, להבנתי, גם בהגדת הפסח, שבמרכזה עומדים המדרשים על "וידוי ביכורים" (דברים כ"ו, ה'-י'). טקסט זה, המוכר בפתיחתו "ארמי אובד אבי", הוא תמצית של הסיפור היהודי מימי האבות ועד הכניסה אל הארץ, ובהגדה הוא משמש ביטוי לדברי רבן גמליאל: "לפי דעתו של בן אביו מלמדו - מתחיל בגנות ומסיים בשבח" (משנה פסחים י', ד'). גם בסוגיה שנידונה כאן ההתחלה בגנות - כלומר, בחטאיו של אדם הראשון - משמשת מקפצה כדי להגביה אל השבח: אל הבחירות שאנו בוחרים בחיינו שלנו, אל היופי והטוב שאנו רואים במציאות הקיימת סביבנו, אל מי שאנחנו היום. דווקא בגלל שאבותינו ואמהותינו לא היו מושלמים מתאפשרת לנו הבחירה כיצד לעצב את עצמנו, ואולי זוהי החירות האמיתית.

פסח שמח!