לחבר היום את מנותקי המחר

הם עוזבים את בית הספר, מסירים מעל עצמם את מגבלות החוק, חיים ברחוב כאילו אף סכנה לא נשקפת להם. מיהם בני הנוער המנותקים?מי ניתק אותם? האם גם בעיני עצמם הם מנותקים? האם אפשר לחבר אותם בחזרה?

יש לכם מה לומר בנושא? כנסו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי   

המבקשים להתנער מאחריות יאמרו שהם ניתקו את עצמם ושהם האחראים הבלעדיים לכך. שורות אלה נכתבות למבקשים לשאת באחריות, וכן למוכנים לשקול את האפשרות הזאת - בעיקר מקרב קהילת החינוך הפורמלי.

בית הספר חייב להתאמץ  (פלאש90) אנשי החינוך הבלתי פורמלי ועובדים קהילתיים יודעים לעתים קרובות את המסילות ללבם של בני נוער אלה: הם מוצאים אותם ברחוב, מדברים עמם על הא ועל דא, ומנסים למשוך אותם לפעילות מועילה להם, בלתי מזיקה לשאר החברה, אולי אף מועילה לזולת.

השאלה שבה אני מבקש להתמקד נוגעת למנותקי המחר, לנערים שניתוקם אפשרי למניעה גם כשהדבר אינו נראה לעין בבירור. מעטים מאוד מבין האנשים שאינם עוסקים בחינוך פורמלי מבינים את קשייו של המורה, את תסכוליו ואת האופן שבו הוא נשחק. רבים מההורים שאינם מצליחים ליצור תקשורת טובה עם ילדם הפרטי תמהים על הקשיים המתעוררים בכיתה שבה לומדים 30 או 40 ילדים, ואינם מבינים מדוע המורה איננו יכול להשתלט על המצב כהרף עין.

בכל זאת אני מפנה כאן תביעה לעצמי ולחבריי המחנכים. כל ילד שאנו מנתקים מהעוגן הבית ספרי עלול להיות נער מנותק, ללא אמון וללא תקווה, ואפילו עבריין של ממש. לעתים אין מנוס מהרחקת תלמיד לצמיתות מבית ספרו, אבל מעשה זה כרוך במסר שלפיו בית הספר לא הצליח לחנכו כפי שרצה. כבודנו המקצועי קשור דווקא למקרים שבהם אנחנו מצליחים, או לפחות איננו מוותרים.

בית הספר חייב להתאמץ וללוות כל מורחק עד שיוודא כמיטב יכולתו, יחד עם הקב"ס ועם שאר בעלי התפקידים, שאינו נסחף לחיים אפלים ושהוא מוצא את מקומו המועיל בבית ספר אחר.

משרדי החינוך והאוצר צריכים להכיר בכך שמניעת נשירה יוצרת גם חיסכון כספי עצום: פחות קציני ביקור סדיר, פחות עובדי רווחה וקהילה, פחות תוכניות למניעת שימוש בסמים, פחות נזקי שימוש בחומרים מסוכנים, פחות שוטרים, פחות סוהרים, פחות נזקי עבריינות, ויותר אזרחים שומרי חוק המשרתים את הקהילה בעבודתם ומשלמים מסים. אם התקציב הזה יופנה לתוכניות ייעודיות בבתי הספר, אפשר יהיה להקדישו למניעת נשירתם של הילדים הנמצאים על הסף בעזרת חונכים, שיעורי עזר, תוכניות נוער וספורט. אחד מתפקידינו העיקריים הוא חיבורו של הנוער לפני שיתנתק, חיבורו לחבריו, חיבורו אלינו, חיבורו לעתיד מועיל בעבורו ובעבור כולנו.

הכותב הוא מנהל בית הספר התיכון האזורי באר טוביה