מה היה הרבי בשבילי?

היום, ג' בתמוז, חל על פי התאריך העברי יום השנה ה-15 להסתלקותו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, להלן "הרבי". הבשורה זעזעה את העולם היהודי כולו, כי הרבי לא היה רבם של חסידי חב"ד בלבד. המוני יהודים בכל העולם קראו לו פשוט "הרבי", בלי צורך לציין במי מדובר. כשם שקוראים לאבא.

עבור חסיד, לכתוב "משהו על הרבי" ב-300 מילים זו משימה מסובכת ביותר. כפתור הדליט במחשב שלי מעולם לא עמד בפני שימוש כה אינטנסיבי כמו בניסיון להגדיר מה זה הרבי, מה זה הרבי בשבילי, ומה זה אומר 15 שנים שבהן היית מוכן כל יום מחדש לתת הכל רק בשביל שאלה קטנה, מפגש קצר או ברכה של הצדיק. אתם יודעים מה? בלי עיניים גדולות. אפילו רק בשביל להסתכל לרגע בעיניים המפורסמות, אלו שכל מי שראה אותן טוען שלעולם לא יוכל לשכוח אותם.

ובכל זאת, הרבי חינך אותנו להתמודד עם משימות מסובכות פי כמה (ואפילו אם כבר "בזבזתי" 150 מילים).

דיכאון או אופטימיות?

עבור חסיד חב"ד, "ג' תמוז" הוא ביטוי. כמו "תשעה באב", כמו "ערב פסח" וכמו "שבת תשובה". תאריך שאין כמותו בשנה, ובכל שנה אתה לא מבין מה אתה אמור להרגיש ביום הזה - לשקוע בדיכאון עמוק או להתאזר באופטימיות קוסמית, להתרפק בגעגוע או לשכנע את כל העולם ש"מצבנו מעולם לא היה טוב יותר".

אבל אני עוד המקרה הקל. אני מסתכל על בתי, שלומדת בגן וכל חייה מוקפים ברבי:

סיפורים, תמונות, קטעי וידיאו ארכיוניים; מבצעי לימוד מיוחדים כדי ש"לרבי תהיה נחת"; אבא שפעם בשנה "טס לרבי לאמריקה"; אמא שכותבת בדמעות פ"נ (קוויטעל, בלעז) ושולחת לרבי כדי שימליץ טוב בשמים על כל בני המשפחה; ותמונה גדולה בחדר הילדים, כדי שגם היא תתרשם מהעיניים. ולמקרה שלא הפנמתם, היא בת ארבע, ונולדה הרבה יותר מדי אחרי הפעם האחרונה שבה מישהו ראה את הרבי. רחמנות על הילדה.

מנחם מנדל שניאורסון בילדותו

בדרך כלל אני בוחר בדרך הקלה, ולא ממש מתרשם מהסתירות שבתחושותי ביום הזה, וככה, ב-24 שעות דחוסות במיוחד, אני חווה רכבת הרים של רגשות, זורם עם ההרגשה ולא מפספס שום תחושה. פסיכולוגים אולי היו מגדירים אותי "בלתי יציב רגשית" וממליצים על טיפול, אבל כנראה שכל הסיטואציה לא ממש יציבה, אז אל תבואו אלי בטענות.

"ג' בתמוז". ביטוי חב"די שלא ניתן לפענח ולהסביר. בטח לא ב-300 מילים.  

מוני אנדר הוא סגן דובר חב"ד