המרחק בין סקר לשקר

סקר גוטמן השלישי יוצא לדרך ומציג לנו תמונה מעודכנת של ביטויי היהדות בחברה הישראלית. תמונה זו עשויה לשמש בתיאור המצב במחצית הראשונה של 2009, אך גם לתת תמונה על הדינמיקה של דיוקן הישראלים והיהדות.  

ככלל, גדלה האהדה של ישראלים כלפי היהדות ועלתה קרנה של המסורת היהודית בחברה הישראלית, ויש אפילו עניין שזו תבוא לידי ביטוי במרחב הציבורי תוך שמירה על חופש בחירה אישי. מספרם של החילונים האנטי-דתיים פחת (מ-6 אחוזים ב-1990 ל-3 אחוזים ב-2009), למרות הצמצום בשיעורי התנ"ך בימינו רוב הישראלים סבורים שחשוב ללמוד תנ"ך, 80 אחוז מאמינים שיש אלוהים ועוד נתונים רבים ומעניינים ימצאו הקוראים בתקצירי הסקר. ואולם, כדי להפיק את המרב מן הסקר כדאי לשים לב למספר עניינים: ראשית, השימוש בסקר כדי לשבור סטריאוטיפים. הדימוי הרווח של הזהות המסורתית בעיני הציבור, למשל, הוא שמדובר בציבור המזרחים יוצאי ארצות האסלאם. זה כמובן נכון במידה רבה - 44 אחוז מן המזרחים מגדירים את עצמם מסורתיים - אך אל לנו לשכוח ש-18 אחוז מיוצאי אשכנז רואים את עצמם מסורתיים.

המספרים מראים שהדימוי הכללי אינו מדויק כלל. כך, לדוגמה, הרוב המכריע של הישראלים אינו רואה התנגשות בין שמירה על ההלכה ובין הדמוקרטיה. הנתון לא מפתיע (למרות שהשיח הציבורי וספרי לימוד באזרחות מנסים לשכנע אותנו אחרת), אך מה ששובר סטריאוטיפים הוא דווקא העמדות המצויות בחברה החרדית - כאן סבור הרוב המכריע, 86 אחוז, שתמיד יש להעדיף את שמירת ההלכה היהודית, אך מה שמעניין הוא 15 האחוז מבין החרדים, המעדיפים את הדמוקרטיה על ההלכה היהודית. בקריאה של הדו"ח כדאי לאתגר את הסטריאוטיפים שלנו - התיקון של הדימוי הראשוני שלנו נדרש לא פעם, ודווקא במקומות בעלי חשיבות מכרעת.

גורל אחד?
הערה שנייה שברצוני להעיר על הדו"ח נוגעת לזהירות שבה יש להסיק מסקנות מקריאתו. חשוב מאוד להיות צמוד לנוסח המסוים של השאלה שהופנתה לנשאלים - בניסוח אחד אנו עשויים לקבל תשובה אחת, אך בניסוח קרוב מאוד של השאלה אנו עלולים לקבל תמונה הפוכה. כך, 80 אחוז סבורים שיש לערוך נישואים בברכת רב, אך בה בעת מחציתם סבורים שיש להנהיג נישואים אזרחיים שלא דרך הרבנות. לשאלה אם העם היהודי במדינת ישראל הוא עם אחר מאשר היהודים בחוץ לארץ השיבו 57 אחוז בחיוב. מכאן ניתן להסיק לכאורה כי מדובר בשתי ישויות שונות, אבל הנה, 73 אחוז סבורים שליהודים בישראל וליהודי הגולה יש גורל משותף, ו-93 אחוז מרגישים את עצמם חלק מהעם היהודי בעולם. כלומר, למרות שיש שסבורים שאנחנו שני עמים, רובנו מרגישים עם אחד. בכל שימוש בנתון זה או אחר בסקר כדאי לעמוד על המשמר.

זהירות ממין אחר נדרשת כאשר מנסים להסיק על קשרים סיבתיים מן הסקר. למשל, רק 22 אחוז מן הישראלים בעלי תעודה אקדמית אוניברסיטאית מגדירים את עצמם מסורתיים, ואילו 39 אחוזים מבין בוגרי 12 שנות לימוד מגדירים את עצמם מסורתיים. ניתן לכאורה להסיק מנתון זה שככל שאדם משכיל יותר כך הוא זונח את קטגוריית המסורתיים, או שמבנה ההשכלה בארץ תורם לחילון, אך חשוב מאוד לזכור כי אין שום בסיס למסקנות כאלה - בהקשר זה כדאי לציין את תת-הייצוג של המזרחים במוסדות להשכלה גבוהה ואת המתאם הגבוה יחסית בין מזרחיות ובין מסורתיות, ומכאן אפשר להסיק על קשרים סיבתיים שונים. כדאי גם להבחין בין עניינים יציבים כמו אמונות והרגלים ובין עמדות שיכולות לעבור שינוי בגלל החדשות של השבוע והשנה. אנו קוראים בסקר על רגיעה ביחסי דתיים-חילונים, אך סביר להניח כי אילו נעשה סקר זה בימינו, בסערת הדיון סביב הדרת נשים, היינו מקבלים תוצאה שונה, חריפה יותר.

השאלה החשובה היא מה ההשלכות של הסקר לקובעי מדיניות ולמקדמי סדרי יום שונים. מתברר שמגמות של הפרדה של היהדות מן הישראליות, דרישות להפרדת סעיף הדת ותהליכי כנעניזציה בחברה הישראלית נוגדים את עמדות הרוב הישראלי. עם כל הזהירות, למידה של הדו"ח לפרטיו מעלה שהוא מוכיח באופן חד משמעי שהעם בציון אינו מנוכר למורשת היהודית ושלתביעה להעשיר את הממלכתיות הישראלית במרכיבים מן הזהות של תושבי המדינה יש בסיס מוצק.