בדרכי נעם

להקת משביתי השמחה: אם הם יכולים, גם אני יכול

כבר בנעוריי ניגנתי קצת בגיטרה, אבל זה לא היה משמעותי במיוחד. יום אחד, בשנת 90', הלכתי מדוכא למועדון העיר השנייה בחיפה. במסיבה עלתה לנגן להקה צעירה מקומית ששמה משביתי השמחה. ההופעה שלהם היתה מאוד לא טובה, אבל חזרתי משם ואמרתי לעצמי "אם הם יכולים לעלות על במות ולנגן, גם אני יכול". באותו ערב כתבתי את השיר הראשון שלי "עכברים", שכמעט נכנס לאלבום הראשון של קרח 9. שם למעשה הכול החל".

שי אפשטיין: מאז אני צריך שותף מרכזי

שי היה בחור מוכשר ומקסים שניגנתי איתו בתיכון. זו היתה הפעם ראשונה שהיה לי שותף מקורי ליצירה. היתה לו גיטרה אדומה נהדרת, והוא הכיר לי המון מוזיקה חדשה, שעד היום מלווה אותי, כמו בלר, סטון רוזס, ולווט אנדרגראונד ועוד. התחלנו לחיות את החלום ולהתרכז רק במוזיקה. אחרי כמה חודשים מאושרים כאלה, הוא קיבל הוראה מהוריו שעליו להתרחק ממני ולהשקיע יותר בלימודים. הוא באמת עשה את זה. מאז לא ראיתי אותו, ואני מניח שהוא לא המשיך לעסוק במוזיקה. זו היתה ההתחלה האמיתית שלי. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש מחיר שצריך לשלם כשבוחרים במוזיקה, שצריך לוותר על כל מיני דברים. זה די קיבע לי את הצורך לעבוד בכתיבה, ובכלל את הצורך בשותף מרכזי. מאחר שכך התחלתי, כך אני ממשיך עד היום.

קרח 9: התחיל במסיבת פורים

זה היה בדיוק כשסיימתי את התיכון. הייתי בשנת שירות של הנח"ל לפני הצבא והכרתי את החבר'ה של הלהקה בכפר סבא, במסיבת פורים של הנוער העובד והלומד. הם שימשו שם להקה היתולית לפורים. היה בינינו חיבור ממש מהשנייה הראשונה, וזו באמת הלהקה הראשונה שהיתה לי. וגם האחרונה, למעשה. היינו יחד הרבה שנים, מ-92' עד 2000. זה חתיכת פרק זמן של התבגרות אמנותית ואישית. קשה מאוד לסכם בקצרה תשע שנים, אבל מובן שזו היתה נקודת ההצלחה שלי, ואני שמח שהיו לי שותפים שלימדו אותי כל כך הרבה דברים.

• " התחלתי להופיע לבד עם גיטרה כמעט כל יום, בכל מקום שהיה יכול להכיל אותי. בצל תקופה משפחתית לא פשוטה - אשתי חלתה בסרטן - נכתב האלבום 'עזרה בדרך', שמתוך הקושי הגדול שממנו הוא בא - נבעה תוצאה מיוחדת, שתמיד תישאר איתי "

עברו הרבה שנים עד שיצא האלבום הראשון שלנו, ובמהלכן החלפנו כמה גלגולים אמנותיים. בהתחלה היינו מושפעים יותר מגראנג', ורק לקראת תקליט הבכורה, הגענו לרוק הבריטי העכשווי. עשינו שני תקליטים יחד, ושם בעצם הכרתי את השותף שלי לכתיבה ולהרבה דברים אוהד קוסקי. באיזשהו מקום, הוא תחנה בפני עצמו, כי הוא מוזיקאי ענק שנותן המון השראה למה שאני עושה.

חום אנושי: משהו בתוכי התפרק

אחרי שקרח 9 התפרקה, גם משהו בתוכי התפרק. לקח לי לא מעט זמן לאסוף את עצמי ולהבין מה אני רוצה להגיד ואיך אני רוצה להגיד את זה, בלי קבוצת חברים מאחוריי. היה לי מכשיר הקלטה וטייפ סלילים, שמלווה אותי עד היום, וחיפשתי בכל מיני דרכים מה לעשות.צעקה ראשונית. האלבום הראשון 

בפסיכולוגיה יש ביטוי - צעקה ראשונית - משהו לא מודע שיוצא ממך. כך יצא ממני השיר "חום אנושי". זו פעם ראשונה ודי אחרונה שקרה לי כך. התחלתי להכות בגיטרה. הקלטתי, צווחתי למיקרופון, וזה היה השיר הראשון שנכתב לאלבום הסולו הראשון שלי. בעצם, כל מה שיש לי להגיד נמצא בשיר הזה, וכל היתר הם פיתוחים שלו.

אלבום הסולו הראשון שלי לא ממש הצליח. לא היה קל לעשות אותו. שוב הייתי צריך לאסוף את עצמי אחרי שהאלבום לא הצליח לפרוץ לשומקום. לקחתי על עצמי משימה-מסע. אמרתי שאני חייב להופיע במקומות קטנים. התחלתי להופיע לבד עם גיטרה כמעט כל יום, בכל מקום שהיה יכול להכיל אותי. הרבה מאוד הופעתי בסינדרום הירושלמי. בצל תקופה משפחתית לא פשוטה - אשתי חלתה בסרטן - נכתב האלבום 'עזרה בדרך', שמתוך הקושי הגדול שממנו הוא בא, נבעה תוצאה מיוחדת, שתמיד תישאר איתי. האלבום לווה במסע הופעות של מאות הופעות אינטנסיביות. הייתי שקוע כמה שנים טובות רק במסע הזה של 'עזרה בדרך'. ואז זה תפס יותר.

ברזל ואבנים: התכתבות עם תקופת חיפה

אחרי "עזרה בדרך" שוב מצאתי את עצמי מחפש דרך חדשה. חיפשתי קצת לחזור להתחלה, לתחושה של הרוק האלטרנטיבי. מצאתי בחור ששמו אביחי טוכמן, שליווה אותי ממש מההתחלה, והוא עזר לי להשלים את הכתיבה של האלבום החדש, שבעצם סוגר מעגל עם התחנה הראשונה ומתכתב עם המון דברים ששמעתי בנעוריי בחיפה.

והיום? אני מסתכל קדימה בתקווה, ואחורה בשמחה, ומתחיל לחפש את הדבר הבא מבחינתי.