התפיסה הציונית הרואה את מדינת ישראל כחוף מבטחים מפני פיגועי טרור ורדיפות כבר מזמן אינה רלוונטית. אריאל הורוביץ רוצה ליידע את יהודי התפוצות שבישראל חייהם הרבה פחות בטוחים, אבל יש להם סיבות אחרות להגיע לכאן
התגובה המיידית, הפאבלובית כמעט, של מנהיגים ישראלים לנוכח פיגועי טרור כלפי יהודים ברחבי העולם היא זו: עלו ארצה. בבסיס הקריאה הזאת מונחת הטענה כי מעשה הטרור מוכיח את הקונספציה שלפיה מדינת ישראל היא המקום הבטוח היחיד עבור יהודים כיום, ובישראל יימצא מפלט ליהודים מפני רדיפה אנטישמית וטרור אסלאמי. הפרדיגמה הזאת שבה ונשמעה גם לאחר הפיגוע הרצחני בפריז בסוף השבוע האחרון. ראש הממשלה נתניהו, טרם עלייתו למטוס שייקח אותו לעצרת הזיכרון בפריז, קרא ליהודי צרפת לעזוב הכול ולעלות ארצה.
 בין ישראל לצרפת. סולידריות עם קורבנות הרצח בפריז (צילום: אמיר לוי, פלאש90) |
האירוניה שבקריאה הזאת זועקת. הדמות הפוליטית הבכירה ביותר במדינת ישראל, שבה נהרגו בקיץ האחרון כ-70 אזרחים ישראלים, רובם יהודים, קורא לקהילה היהודית בצרפת – שמתוכה נהרגו בסוף השבוע האחרון ארבעה יהודים – לעלות לארץ ישראל וליטול חלק במפעל הציוני. אין בכוונתי כאן לערוך מתמטיקה של נפגעים והרוגים, אלא להצביע על קו מחשבה שגוי, במקרה הטוב, ומגוחך, במקרה הפחות טוב; קו המחשבה שלפיו מדינת ישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים. ההפך הוא הנכון: מדינת ישראל היא אחד המקומות המסוכנים ביותר ליהודים בשנת 2015. ישראל נמצאת במאבק תמידי; נערים בני 18 מתגייסים לצה"ל ומסכנים את חייהם; שלא לדבר על פיגועים ומעשי טרור, שכל ישראלי חשוף להם. אך לפי תפיסתו של ראש הממשלה, שהיא גם התפיסה השלטת בציבור הישראלי, צרפת היא שנהפכה למקום לא בטוח, וישראל היא הפתרון; כביכול כאן, במדינת ישראל, יגיעו העולים היהודים-צרפתים אל המנוחה והנחלה.
ישראל הכי פחות בטוחה? ברוכים הבאים לאירופה האנטישמית
העם היהודי לא תמיד במרכז
התפיסה שמייצג נתניהו ממשיכה את הנחת המוצא של הציונות הרואה במדינת ישראל בית לאומי ומקום מפלט לעם היהודי. התפיסה הזאת הגיעה לשיאה, כך נדמה, בשנים שלאחר השואה, אך הניסיון לשמר את התפיסה הזאת ולהחיות אותה כלב החי והפועם של הציונות היום, הוא לא יותר מאנכרוניזם. הטרור שכוון כלפי צרפת ומאיים כיום על אירופה מבקש לערער על אושיות העולם המערבי, החילוני, הרציונלי. המערב החילוני הוא המטרה המוצהרת של דאעש והקיצונים האסלאמיים; העם היהודי אינו בהכרח הדמות הראשית בטרגדיה הזאת.
יתר על כן, אדם יהודי יכול לחיות היום בשלווה יחסית כמעט בכל מקום בעולם המערבי. גם אם באירופה חש היהודי מעט מאוים יותר, הרי שבארצות הברית קיומו השלו מובטח; היהודי אינו נתון בסכנה גדולה יותר משכנו האמריקאי הלא-יהודי. הרעיון שגם כיום, כמו בימי האנטישמיות בגרמניה בשנות ה-30, היהודים בסכנה ולכן הפתרון היחיד בשבילם הוא מדינה יהודית בארץ ישראל הוא רעיון גלותי שאבד עליו כלח.
 שותפות שגובה מחיר (צילום: מרים אלסטר, פלאש90) |
העובדה שהקיום היהודי אפשרי ובטוח כיום כמעט בכל מקום בעולם המערבי אינה מייתרת את הציונות ואינה גוזרת כליה על המפעל החשוב הזה. להפך: היא מחדדת את מטרותיה של הציונות ומאתגרת אותן, מחייבת את הציונות לרענן את עקרונותיה ולהציע ליהודי העולם מרכולת אחרת. אין למשוך יהודים לעלות ארצה באמצעות הפחדה, שכאמור אין לה כמעט בסיס, אלא יש להיאחז באדנים של תפיסה אחרת. למדינת ישראל יש הפוטנציאל להיות מעין ניסוי מרתק, שבו חלק גדול מהעם היהודי חוזר אל מרכז טריטוריאלי אחד, שבו הוא לוקח אחריות על גורלו ומעצב חברת מופת. הציונות מזמינה יהודים מכל העולם לקחת חלק בניסוי הנהדר והמסוכן הזה ולתרום לו את חלקם – את ידיעותיהם, את ערכיהם ואת כוחם. השותפות הזאת גובה מחיר: מחיר הסכנה הקיומית שעודנה מרחפת מעל ראשה של המדינה הזאת; מחיר סכנת החיים שבשירות הצבאי. הציונות לא יכולה להבטיח את מה שאין באפשרותה לקיים: קיום בטוח ומוגן, יותר מבכל מדינות העולם. הבטחה כזו היא אשליה. הציונות מייצגת אפשרות – אפשרות שיש להילחם עליה – אך לא הבטחה.
זהו המסר שלא נשמע מפי מנהיגי המדינה. המסר שכן נשמע – מלבד הגלותיות שעליה עמדתי קודם – הוא מסר של מחיקה וטשטוש הקהילתיות היהודית בתפוצות, על ההיסטוריה המיוחדת שלה והתרבות האופיינית לה. יהודי התפוצות, מבחינת מדינת ישראל, הם לא יותר מאשר עולים פוטנציאליים; לא אנשים שחייהם נטועים ומושרשים במקום מסוים, בקהילה מסוימת עם היסטוריה מסוימת. השיח היחיד – היחיד כמעט – הוא בינארי: עלייה, או חיים של פחד ואימה בגלות. לא רק אנכרוניזם ואחיזת עיניים יש כאן, אלא גם חוסר כבוד כלפי כל קיום יהודי אחר, שאיננו ישראלי.
מדינת ישראל תמשיך להיות מקום שבו הניסוי המדיני היהודי מתרחש; היא תוסיף ותשמור על מעמדה כמרכז הלאומי היחיד של העם היהודי, כחלום שעודנו נאבק על הגשמתו. אך החלום הזה לא יתגשם בהפחדות שאין להן בסיס, ובהבטחות בלי כיסוי. הוא יתממש באמצעות הזמנה פתוחה, כנה, של כל מי שרוצה לקחת חלק בניסוי הזה ולתרום לו את חלקו – מתוך מודעות למחיר, לכאב וגם לזכות ולשמחה – לעשות זאת.
עוד בבית אבי חי
