כשאלוהים חותך רגע לשחק בבובות שלו

לפעמים הבוס חותך. לא להרבה זמן, מקסימום שניים שלושה עשורים. הזמן פה בבנין קצת שונה ממה שבחוץ, זה באמת כלום. לא תמיד אני אוהבת את זה. פעם הוא עשה גיחה קטנה לסופר, כלום זמן על השעון. כמה זמן הוא לא היה בחדר העריכה? נגיד משהו כמו מ1933 עד 1945? אל תשאלו איזה בלגאן היה, סוף העולם. עד היום אני לא מבינה של מי היה הרעיון המטומטם להביא את האוסטרי הזה עם השפם.

כבר כתבתי כאן פעם על המושתלים של ההפקה, אבל לא גיליתי לכם, שלפעמים זה הבוס בכבודו ובעצמו. אז אחר כך, כל המלחמה הקרה הבאנו לו מה שהוא רוצה לעבודה. פיצות, שווארמות, מן. העיקר שישים עין שאף אחד לא יעשה שטויות וילחץ בטעות על איזה כפתור ורוד. כולם חושבים שהוא אדום, אבל סטאלין התעקש על ורוד.

בכל מקרה, עכשיו אנחנו משחררים לו קצת את החבל, אני והרב אלמקייס. האמת אני מתפלאת שאתם לא שמים לב שהוא קופץ אליכם מדי פעם. אולי כי זה תמיד לזמן קצרצר. באמת לא הרגשתם? כאילו פעם ראשונה, זה היה בין 356- ל323 לפני הספירה. היה לו קטע כזה של חרבות וחניתות ארוכות, סוסים וכל זה. אז הוא קרא לעצמו אלכסנדר, הלך קצת לשחק וחזר. "הרג" אותו בגיל 33. רגע, באמת חשבתם שזה בן אדם רגיל? כמה תמימים בני אדם יכולים להיות.

מאז היו לו פה ושם קטעים. נגיד היה את הקטע הזה שהוא בנה לעצמו דמות של יוצר רוק פרוע בשם ג'ים מוריסון. מהר החזרנו אותו כי התחילו בעיות בווטרגייט ווייטנאם, אבל שוב אני לא קולטת. תסתכלו על ה"מוריסון" הזה. הוא נראה לכם אמיתי, אנושי?

או הקטע ההזוי של "פרדי מרקורי". אתם האמנתם שזה אמיתי? ולא קישרתם שגם הוא רק הבליח? באמת חשבתם שיכול להיות בן תמותה כזה? ולא שמתם לב שהם "מתים" כל כך מהר ולא באופן טבעי? וג'יימס דין? ומאוריצי גוטליב?

עכשיו הוא שוב קפץ לאיזו גיחה. יש לו קטע של להיות פצצה. לא נכון... די! רגע, חשבתם גם שבר רפאלי אמיתית?