תרבות לעם

הרוחות שככו. הספרייה העירונית בקריית שמונה ניצלה, וכך גם היכל התרבות. עובדי המוסדות האלה אוחזים בפרנסתם, ונראה שזה הדבר החשוב ביותר. אבל האם מעתה צפויה הסתערות רבתי של תושבי העיר על מוסדות התרבות הוותיקים שכמעט נפחו את נשמתם? סביר שלא.

מעשה אצילי. דנקנר (פלאש90)

כתושב קריית שמונה ברור לי שהתרבות בעיר זקוקה לטיפול שורש מעמיק הרבה יותר מאשר הזרמת כספים מצדו של נוחי דנקנר, שכמובן עשה מעשה אצילי ונהדר. להתלונן בכלי התקשורת, לצאת להפגנות ולהזדהות (בצדק) עם העובדים שפרנסתם כמעט קופחה - זה טוב ויפה. אבל בפועל, רק שינוי מהותי בפן התרבותי בקריית שמונה יעזור באמת. אין סיבה להחיות שני גופי תרבות גדולים אך גוססים רק כדי לסמן וי ביומן. המטרה היא שהקהל גם יבוא.

לפני כשלוש שנים נסגר בית הקולנוע "גיל" ששכן בקניון נחמיה בעיר, וכלל שלושה אולמות בגודל בינוני. הסגירה היתה צפויה ומובנת - הפעלת בית הקולנוע לוותה בהפסדים, ומנהלי המקום החליטו לוותר על התענוג. לקראת סגירתו התפרסמו כמה כתבות בתקשורת הארצית, כי הרי סגירת בית הקולנוע הצפוני ביותר במדינה היא אייטם פריפריאלי די אקזוטי. ה"גזירה", שלמעשה לא הטרידה יותר מדי את שלוותם של תושבי קריית שמונה, יצאה בסופו של דבר לפועל.

כעבור תקופה לא קצרה התארגנו כמה צעירים מקומיים והפנו דרישה אל ראש העירייה ניסים מלכה, שיורה להיכל התרבות המקומי (שבעבר הרחוק הקרין סרטים, אך הפסיק זאת בשל התחרות עם קולנוע גיל) לחזור ולהקרין סרטים. "אי אפשר לקיים עיר ללא קולנוע, ללא תרבות", טענו אותם צעירים. המקומונים סיפקו להם כר פורה להצגת טענותיהם, ותוך זמן קצר נענה ראש העירייה לבקשה והורה למנהלי היכל התרבות להקרין סרטים במקום. ולא סתם, אלא הסרטים החדשים ביותר. ולא בסתם תנאים, אלא עם מערכת הסאונד המשוכללת של הקולנוע. אחת הטובות בארץ, כפי שהוכרז לא פעם.

יום ההקרנה הראשון התקרב, והצעירים חדורי המוטיבציה זכו להישג תקשורתי משמעותי. כוונותיהם היו טובות כמובן, אבל לא נראה לי שמישהו מהם טרח לבדוק לעומק עד כמה האוכלוסייה זקוקה לבית קולנוע פעיל. הם דימיינו בוודאי שתושבי קריית שמונה יכינו את מיטב מחלצותיהם, יצחצחו את נעליהם, ויתייצבו מוכנים ונרגשים להקרנה. אבל לא. תושבי קריית שמונה העבירו את אותו ערב בשינה, ברביצה מול הטלוויזיה או בעוד חתונה מקומית באולמי תהילה או פאר. להקרנה החגיגית, המיוחדת, המצופה, הנשגבת, הגיעו מעט מאוד צופים. נדמה לי שרק שניים הטריחו את עצמם למקום.

מה קריית שמונה רוצה? cc-by-sheket

ובכן, להתלונן כולם יודעים. אבל לפני שמתלוננים, צריך לבדוק מה קריית שמונה רוצה. האם התושבים רוצים בית קולנוע? כנראה שלא. האם הם רוצים תרבות? כנראה שכן. השאלה היא איזו תרבות. כלל לא בטוח שהספרייה במתכונתה הנוכחית מספקת את צורכי התושבים. אולי במקום לחבר אותה למכונת הנשמה כלכלית, עדיף ללכת על אסטרטגיה כוללת: מיתוג מחדש, פרסום במקומונים, הוספת ספרי יהדות בכמויות נאותות (חלק גדול מהתושבים כאן דתיים) וכן הלאה. גם בהיכל התרבות יש לטפל באופן מיוחד: ערבי פיוטים שנערכים כאן מצליחים הרבה יותר מהופעות רוק, למשל. לכן צריכים להבין את צורכי האוכלוסיה, ולא רק להנשים אותה כספית, אלא גם תרבותית. והפעם, לשם שינוי - לפי טעם הקהל.

כתב: דרור משה