אחת לשנה מתקיים בירושלים ערב זיכרון, "יארצייט" בשמו המסורתי, לאהרון דוד גורדון, מחשובי ההוגים הציונים. אין זה פלא: במוקדים רבים של ההתחדשות היהודית רואים בכתביו השראה וניסיון עמוק להתמודד עם אתגרי השעה, מהפילוג דתיים-חילונים ועד לנושאים סביבתיים
האולם המרכזי בבניין המכינה הדתית-חילונית בית ישראל בירושלים התמלא לפני כשבועיים בשורות שורות של כיסאות, בכלי נגינה על במה מאולתרת ובפודיום, שלידו מיקרופון. אט אט החלו לנהור אליו חברי הקיבוץ העירוני בית ישראל. אחת לשנה מתקיים בקיבוץ ערב זיכרון, "יארצייט" בשמו המסורתי, לאהרון דוד גורדון, מחשובי ההוגים הציונים בראשית המאה ה-20 ומי שהשפיע רבות על חלוצי העלייה השנייה והשלישית ועל התנועה הקיבוצית.
הקהל מעורב – דתיים וחילונים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, אנשי הקיבוץ וחברים מבחוץ – מוקירי תורתו של גורדון שהם חלק ממעגלים הולכים ומתרחבים בשנים האחרונות שמוצאים עניין בהגותו של הנביא מדגניה א'. שלושה דוברים בערב האזכרה – אילון שמיר, במבי שלג ושי זרחי – ובין לבין משובצים שירי ארץ ישראל: היפה שבהם היה "גן נעול", שירה של רחל, שהתגוררה לא רחוק מגורדון.
גורדון, שנפטר ב-1922, השאיר אחריו מעט כתבים, אך במוקדים רבים של התחדשות יהודית מוצאים בהם השראה וניסיון עמוק להתמודד עם אתגרי השעה – הקרע בין דתיים לחילונים, האינדיבידואליזם הקפיטליסטי ואובדן הסולידריות החברתית, הניסיון לכונן יהדות ישראלית חדשה ואפילו האתגר האקולוגי.
קריאה נוספת: לאן נעלמה מפלגת פועלי אגודת ישראל ויחד איתה זרם העבודה החרדי כולו?
אנטי-קפיטליסט
גורדון, שנולד ב-1856 בפודוליה למשפחה שומרת מצוות מווילנה, רכש השכלה תורנית וכללית ופעל למען הציונות באזור מגוריו. כשהיה בן 48, ב-1904, עלה ארצה והחליט לעסוק בחקלאות, חרף גילו המתקדם ומצבו הפיזי. ב-1908 החל לפרסם מאמרים בענייני השעה, ואלה כונסו לאחר מכן לספרים. הוא עבר לדגניה ב-1915, ובה נפטר. גורדון השפיע רבות על החלוצים הצעירים שעלו לפלשתינה בתחילת המאה ה-20 והיה להם למעין מורה דרך רוחני. שלוש שנים לאחר מותו, הוקמה על שמו תנועת נוער ציונית ששמה גורדוניה, וחניכיה הקימו כמה קיבוצים.
 אילון שמיר ב"יארצייט". מצא בגורדון תשובה לקפיטליזם |
"תורתו של א"ד גורדון היא תורת ארץ ישראל", מכריז ד"ר אילון שמיר, המלמד בבית המדרש של בית ישראל ועוסק בשנים האחרונות בתורתו של גורדון, "זה נכון בכמה מישורים: ראשית, גורדון הוא גשר בין העבר לעתיד, בין הגולה לארץ ישראל. בניגוד לדמויות אחרות מהעלייה השנייה שביקשו להתנכר לעבר היהודי שלהן, גורדון ניהל דיאלוג עם הגולה. אם ברנר בז ל'יהודים העלובים' של הגולה, הרי שגורדון ראה בעצמו אחד מ'היהודים העלובים' האלה.
"נוסף לזאת, הוא גם משמש גשר בן דתיים וחילונים. גורדון היה אדם דתי מאוד. הוא יישם עיקרון חסידי עמוק של 'בכל דרכיך דעהו': אפשר לעבוד את האל בכל מעשה – גם בעבודה בשדה, גם תוך כדי שיחה או ריקוד. הוא היה מאוד קשור למסורת, אך הוא לא היה אדם דתי הלכתי, ובמובן הזה, הוא יכול לשמש גשר בין דתיים וחילונים דווקא היום, כשיש צורך בגשר כזה. בתקופתו, לעומת זאת, כמעט לא הבינו אותו".
מה מושך אותך בגורדון? מדוע הוא רלוונטי בעיניך?
"הוא מושך אותי בעיקר בגלל העובדה שהוא מציע תשובה יהודית חדה וקוהרנטית לתרבות הקפיטליסטית, שהשתלטה על חיינו. העידן הקפיטליסטי שבו אנו חיים מעודד בידוד, אטומיזם, אגואיזם - כל אחד לעצמו. זו הדת החזקה של העת המודרנית, והיא עובדת את אלילות הכסף והטכנולוגיה. הקפיטליזם מעצב את הנפש והנשמה שלנו, את האישיות שלנו, ואי אפשר להתעלם ממנו. במשך זמן רב חיפשתי התמודדות כזו, אלטרנטיבה יהודית שתעמוד מול הקפיטליזם, ומצאתי את זה אצל גורדון.
"כבר בדורו הוא זיהה חוסר יכולת להיות נוכח, חוסר יכולת לצמוח מבפנים, לא כנגד מישהו אחר, אלא כהתרחבות של האני אל האחר מתוך אחריות. הוא דיבר על יציאה מתחומי ה'אני' האגואיסטי המצומצם לעבר 'אני' פתוח שבונה את עצמו, לא על חשבון אחרים ומתוך אחריות לאחרים, כלל-ישראליות. גם במובן הזה הוא הקדים את זמנו; הוא מציע מענה שהדור שלנו מאוד זקוק לו".
קריאה נוספת: על חזרתו לאופנה של הפילוסוף היהודי מרטין בובר
מעורר רצון לחיים גדולים יותר
נעמה שקד, משוררת ומורה בבית המדרש אלול בירושלים, גדלה בעולם הדתי-לאומי, ששם במרכזו דמות אחרת מדורו של גורדון – דמותו של הרב קוק. בשנים האחרונות היא מוצאת את עצמה מזדהה דווקא עם גורדון ומתארת את הפוטנציאל הרב שבתורתו בעידן שבו החברה הישראלית נעשית אינדיבידואליסטית ומפולגת יותר.
"מה שמשך אותי אצל גורדון הוא האופן שבו כל הדברים מתחברים אצלו לחוט שדרה אחד", היא אומרת, "אין תחומים מופרדים. הוא מדבר על האני, על האינדיבידואל, באופן מאוד עמוק, ומחבר אותו ללאומיות. ואז הוא מדבר על הלאומיות עד שעולה חשש שיש כאן גלישה ללאומנות, אבל הלאומיות אצלו קשורה בעומק לאנושיות, לאוניברסליות ולאחריות לכל העולם, וכך גם האנושיות קשורה לטבע, לקוסמוס, להוויה האינסופית. כל המעגלים קשורים בנקודה אחת.
"משהו בצורת הכתיבה שלו מצליח לעורר את הרצון לחיים יותר גדולים, יותר קשורים לחיים של אחריות לזולת ולמשמעות. זה נראה לי מאוד רלוונטי לחברה הישראלית, שזקוקה דווקא היום לחיבור מעגלים, להבנה שאין כאן כוחות שאמורים להתנגש זה בזה. הדאגה לפרט וליחיד, לעם, לאנושות ולטבע אמורות להתלכד ולפעול מתוך אכפתיות אחת, וזה קול שחסר היום וצריך להשמיע אותו".
את מלמדת את גורדון במסגרת של בית מדרש. האם את רואה בהגות שלו תורה במובן הקלאסי של המילה?
"בהחלט. זה לא שאני מלמדת את חז"ל ומביאה את גורדון כקישוט או כתוספת. אנחנו לומדים את גורדון כלימוד תורה. כמו שדברי חז"ל נהיו ל'תורה שבעל פה', רובד נוסף של התורה, כך גם גורדון. הדברים שלו הם בעיניי ההמשך של התורה. הם יונקים מהעולם היהודי, ובמובן הזה, יש כאן גם קריאה גדולה להתחדשות של התורה".
העיסוק בגורדון אמנם מתרחב בשנים האחרונות, אך במשך תקופה ארוכה כתביו נזנחו ולא נלמדו כמעט. שי זרחי, איש קיבוץ גניגר, מלמד במדרשת אורנים ודמות בולטת בעולם ההתחדשות היהודית, סבור שכתביו של גורדון נזנחו מסיבות של כתיבה לא קלה להבנה והקושי בקבלת תפיסת עולם חובקת כול.
 שי זרחי, ב"יארצייט". "יוצר מדהים" |
"לגורדון יש יחסית מעט כתבים, והם לא קלים", אומר זרחי, "יש מכתבים שהוא כתב וקטעי יומן שהם יחסית מובנים יותר, אך הכתבים הפילוסופיים שלו סבוכים. כשקוראים אותם היום, נדמה לפעמים שזה כמו תרגום ישן מגרמנית. בשונה מהמאמרים של ברל כצנלסון או ברנר, התחביר של גורדון מסובך, והוא משלב בכתיבתו הרבה מושגים קבליים וחסידיים.
"הוא היה יוצר מדהים, אך אני חושב שהקושי שבקריאתו, למרות הקרבה בתפיסה להרבה אנשים, נובע מכך שהוא לא מאוד תקשורתי. הוא דורש הרבה תיווך. מגבלה נוספת היא שגורדון מציע תפיסת עולם מאוד גדולה, חובקת כול, והיום אנשים נוטים להיות אקלקטיים, לבנות את תפיסת עולמם מכל מיני זרמים ושיטות בצורה מגוונת. גורדון מציע דווקא גודל, תפיסה רחבה, ואולי זה קצת קשה מדי".
את א"ד גורדון גילה זרחי כבר בילדותו בקיבוץ גניגר, קיבוץ שהקימו אנשי הפועל הצעיר וחבר הקבוצות – זרם בתנועה הקיבוצית שהושפע מתורתו של גורדון וייסד קיבוצים על בסיס אינטימי ומשפחתי יותר.
"מייסדי הקיבוץ הושפעו מאוד מגורדון", אומר זרחי, "הם ניסו לקיים קבוצה מאוד אינטימית, הדגישו את החשיבות של היחסים הבינאישיים והחום האנושי. הכול היה מאוד לא פורמלי, בטח ובטח לא כמו הקיבוץ המאוחד וגדוד העבודה. נוסף לכך, בדומה לגורדון, הם גם היו הרבה יותר מתונים בהתנגדות שלהם לדת. כל זה השפיע על הילדות שלי - כדור שלישי למייסדי הקיבוץ, היתה לי הזכות לגדול בקיבוץ הכי 'גורדוני' בתנועה הקיבוצית".
והוא רלוונטי בעיניך גם היום.
"כן. הוא רלוונטי בעיקר בגלל המרחב החדש שנוצר בחברה הישראלית ב-15 השנים האחרונות. אנשים יוצאים מ'עסקות החבילה' של הזרמים שבהם נולדו או התעצבו ומתרחבים לאופציות רוחניות שמשלימות חוסר שיש להם. אנשים מקבלים השראות מזרמים אחרים ומקבוצות אחרות. בהתחלה אלה גישושים ראשוניים, שאחר כך נעשים נכסים פנימיים עמוקים של הזהות, וכך היא מתרחבת.
"המרחב הלא-זרמי הזה מרתק, וגורדון מייצג אותו. הוא גדל במשפחה ליטאית, עבר לתרבות חסידית ונחשף לקבלה. הוא קרא המון ספרות יפה והגות של התקופה, ואף הושפע ביותר מבודהיזם. הוא מבטא תנועה רוחנית מתמדת - הוא 'זז' מבחינה יהודית - והוא יצר אופציה לשילוב מיוחד של דתיות וחילוניות. הוא מציע מין יהודיות אחת, אורגנית, מאוד ישראלית, שמאוד מתאימה לימינו".
האקולוג העברי הראשון
תחום נוסף שבו מזהה זרחי את הפוטנציאל של גורדון הוא התחום האקולוגי. "גורדון היה האקולוג העברי הראשון", הוא אומר, "הוא הדגיש את הנושא של הפיכת האדם לאחד עם הטבע, עם העבודה החקלאית, עבודת האדמה. הוא מכונן יחס שלא מפריד בין האדם לטבע וקורא להתמזגות איתו, באופן שיכול להתאים למגמה הסביבתנית שרווחת היום. אבל בניגוד להרבה לוחמי טבע ובעלי חיים שמוכנים לוותר על האדם לטובת הטבע, אצל גורדון זה היה אחד: הרצון שהאדם יהיה הגון ויחיה בשיאו ובמלאותו עם אחרים וגם עם בעלי חיים ועם הטבע".
כיצד הוגה שפעל לפני יותר ממאה שנה יכול להיות רלוונטי לחברה ישראלית שיש בה קבוצות שונות, תרבויות מגוונות ואתגרים חדשים? נעמה שקד מדגישה שתורתו של גורדון עמוקה ורחבה וקשה להעביר אותה 'על קצה המזלג', אך "אם דברים הם אמיתיים, הם רלוונטיים אחרי מאה שנה", היא אומרת, "כמו שאנחנו לומדים תנ"ך ותלמוד, ובאורח פלא זה רלוונטי, כי יש כאן אמת. כשיש אמת שהיא מעבר לזמן ולהשתנות שלנו כבני אדם ונוגעת בשורש שאולי לא משתנה, אז זה רלוונטי.
"נכון שגורדון לא הכיר את המציאות שלנו היום, אבל הוא חי במפנה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 וראה את הכיוון שהתרבות האנושית בכללה הולכת אליו, את הפנייה אל הטכנולוגיה, את הניכור, את הניצול ואת האלימות, שרק הקצינה בתרבות ובמציאות שלנו. במובן הזה, הדברים שלו עוד יותר רלוונטיים – הוא ראה את הכיוון שהדברים הולכים אליו ואת הבעייתיות שבהתרחקות מהטבע ומעצמנו בהרבה רבדים, והעובדה שהדברים הקצינו מחריפה עוד יותר את השאלה איך אפשר להקשיב לקול שלו ולעבוד עם ההצעה האלטרנטיבית שהוא מציע".
"חייבים גם לעשות לגורדון עדכון", אומר אילון שמיר, "את התשובה שמתאימה לימינו אנחנו צריכים לטפח, אבל גורדון הוא שורש של התחיות שאפשר להתחיל בו. הרבה פעמים רואים את גורדון כהוגה שדיבר בעיקר על חקלאות - זה לא מדויק - אבל אם גורדון הוא אכן הוגה לחקלאים, הוא באמת לא רלוונטי היום. נכון שהוא תמיד חשב שהעבודה היא הסיפור המרכזי, אבל היום צריך לקחת את העקרונות שלו ולעדכן אותם; לגלות את אלוהים לא רק בשדה, אלא גם בתוך העיר".
עוד בבית אבי חי
