45. הכשרה קרבית נפשית

שיעורי הספורט היו הצגה בפני עצמה. חצי מהמחלקה היו אנשים שלא הזיזו את עצמם מזה שנים רבות, אולי מגיל הילדות, ותרגילי ריצה וכושר גופני משולים עבורם לטיפוס על העננים. מי שהצהיר שאינו יכול ועמד על כך בתוקף הצליח להימלט מאימת התרגילים, אבל המפקדים התאמצו לצרף כמה שיותר מאתנו. כמה פעמים אף הופרדנו מהצעירים, שחלקם מיועדים לשרת בווינגיט אחרי הטירונות. הם רצו לערוך מד"סים ברמה גבוהה.

זה היה הזוי משהו. רצנו סביב הבסיס, עשינו תרגילים וגם משחקים. הציבור הריע בשמחה כאשר הרב הספרדי ואני רדפנו זה אחרי זה. הרגשתי היטב את גפי כמה ימים. הצבא הוציא מאתנו יכולות גם בתחום הזה. לפעמים גם התמודדנו לא רע עם הצעירים.

בענישה משתמשים המפקדים הרבה בתרגילי ספורט. עונש מקובל הוא לרדת לעשרים שכיבות שמיכה. אצלנו דילגו על זה בדרך כלל. הם הבינו שלא מתאים להוריד אדם מבוגר לתרגילי כושר. העונשים שלנו היו בעיקר שעות ביציאה ובכלל היה פחות ענישה.



ביום חמישי היתה סדנת שדאות - תרגיל שדה. באנו כולנו על אפודים וקסדות והמ"מ תידרך על התנהגות לוחמה בשטח. מבחינתנו הכל תיאורטי כמובן. אף אחד לא הולך מרובאות 02 לקרבי. בכל אופן, להשלמת התמונה זה טוב. אחרי תדרוך המ"מ חולקנו לכיתות והמפקדים המחישו עוד כמה תרגילים. היינו אמורים להמשיך אחרי ארוחת צהרים בתרגול אישי. אני נקראתי אל הסמ"פ, כנציג הכיתה לשיחת חתך. לא השלימו לי את הסדנא. למרות שהיא כללה מבחן מעשי, היא לא היתה חלק מההכשרה המחויבת אלא בונוס.

יש משמעות לנתינת תחושת לחימה לחייל, גם אם בפועל הוא לא יהיה קרבי. הסיטואציות שעלולות להתרחש באזרחות אינן צפויות במדינתנו, ולעולם לא נדע מה יהיה תפקידנו ואיזו תושייה נידרש לגלות ברגע האמת. בפיגועי הדריסה שהיו אשתקד בירושלים, ההבדל בין חיים למוות של עוברי אורח היה תלוי ביוזמתו של חייל לשעבר. אם הוא ימצא עוז בנפשו לתקוף, הוא עשוי להציל חיי רבים, גם אם אין עליו נשק. בשביל זה הלא יש את אנשי כוחות הביטחון, שלא תמיד מגיבים מיידית, אבל יכולים לשמש כמאגר נשק לפחות. הבחור שחיסל את המחבל ברחוב יפו, שלף את נשקו של השוטר.

הרגשתי בעצמי אחרי הטירונות, שאני מסוגל יותר להגן על עצמי ועל סביבתי, אילו יבוא מעשה לידי. במהלך השמירות שהיו לי בבסיס, הייתי מדמיין איך מופיע מול עיני חשוד ואיך במקום להיכנס לשיתוק אני מפעיל את הנוהל. אינני יודע מה היה קורה אילו זה היה מתממש, אבל אדם שתרגל קצת, ואפילו במחשבה, מסוגל יותר לבצע, ממי שמעולם לא דימה את עצמו בסיטואציה הזו ואז די ברור שהוא יברח ברגע שמשהו יפתיע אותו. אני משוכנע שהבדל זה עשוי לבא לידי ביטוי, כשגנב חודר לדירה באמצע הלילה. בעוד אזרחים רבים יברחו דרך החלון המרוחק, מי שהכין את עצמו נפשית, יתקוף.



ציפיתי מראש שהצבא יחזק אצלי במשהו את יכולת התגובה, יחד עם חיזוק ערך הרעות. לפני כמה חדשים יצאתי עם חבר לטיול בהרים. הסתובב שם עדר כבשים, מלווה בכלבי רועים עזי נפש. עמדנו בצד עד שהעדר עבר לו, והמשכנו בדרכנו. משום מה, דווקא כשהיינו רחוקים למדי מהעדר, חשדו בנו שני כלבים ופתחו בנביחות רמות תוך שהם רצים לעברנו. כחסרי ניסיון ניסינו לפייס אותם, כאשר לפתע תקפו אותנו עוד שלשה מהכיוון הנגדי. היינו מכותרים וזה היה באמת מאוד מפחיד. ברחתי לתוך חלקה מלאה שיחים קוצניים. לאחר כמה שניות התביישתי מעצמי, איך ברחתי לתוך השיחים במקום לחשוב גם על חברי. תוך כמה שניות הסתיים העניין בהתערבותו של הרועה הבדואי, שנזעק לשמע הנביחות. חשבתי אז שלבטח בצבא זה לא אמור לקרות, ואסור שזה יקרה, שחייל שיותקל לא יחשוב על חברו.

 

בקורס עזרה ראשונה, אחד החיילים שהיה חובש בכיר במד"א, הקפיץ את הקורס קדימה, כשקיבל מנדט חופשי מהמפקד להוסיף ולהעשיר ככל יכולתו. חשבנו אחר כך לדבר עם המ"מ שאותו חייל יעביר את יתר השיעורים בנושא. זה לא יצא לפועל. קרה גם בשיעור ספורט, שמפקד כיבד חייל, בעל קריירה מכובדת בכדורסל, להעביר חלק מהשיעור.