ספרות חז״ל נוצרה ונמסרה בעל פה, וכל קיומה הפיזי לא עמד אלא על הזיכרון האנושי של בעלי השמועה ומוסריה. אף על פי כן, ישנם ספרים בבית המדרש החז״לי: ספרי מקרא, ספרי אגדה, שטרות ושאר מסמכים משפטיים. אלא שכאשר חז"ל מצטטים מספר העומד לפניהם איננו יודעים עליו דבר: כיצד הוא נראה? מה חשבו עליו החכמים? כיצד תפסו את הלימוד בו?
אפשר לגלות את תפיסותיהם בעיון בפרק ״כל כתבי הקודש״ במסכת שבת, שנפתח בשאלה הלכתית: האם מותר להציל ספרים מתוך דלֵקה שמתרחשת בשבת? מתוך דיון זה נפתח פתח לשורת שאלות על משמעותם של הספרים, תפקידם, דמותם; מה ההבדל בין ספרים ״שיש בהם טעויות״ ובין ספרים ״שאין בהם טעויות״, מה ההבדל בין ספרי המקרא השונים, ובין ספרים המועתקים בשפות שונות, ובין לימוד מן הספר ללימוד ממורה. במהלך הסדרה נעיין בסוגיות אלו בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ובאמצעותן ננסה לטפל בשאלת תרבות הספר בבית המדרש החז״לי.
ד״ר יעקב צ׳ מאיר הוא היסטוריון של תולדות הספר העברי וסופר. מאיר הוא עמית מנדל-סכוליון באוניברסיטה העברית בירושלים, ומלמד בעלמא – בית לתרבות עברית בתל אביב. מספריו: ״דפוס ראשון - מהדורת התלמוד הירושלמי רפ״ג 1523 וראשית הדפוס העברי״ (מאגנס, 2022); ״נחמיה״ (רומן; ידיעות ספרים, 2018).
