מהישרדות להתבססות: החברה החרדית, 1945–1967

מצבה של החברה החרדית בארץ ישראל ובמדינת ישראל במחצית השנייה של שנות הארבעים היה עגום. בדומה לחלקים רבים אחרים בעם היהודי, שואת יהודי אירופה הכתה קשות בקהילות חרדיות והחריבה את תשתיתן המוסדית והארגונית, ושדרת המנהיגות החרדית הליטאית והחסידית נפגעה. לכך הצטרפה הקמתה של מדינת ישראל שבישרה את ניצחונה של הציונות הלאומית החילונית, והחשש שיהודים חרדים לא יוכלו לקיים בה חיים דתיים. מציאות זו הביאה גורמים שונים, הן בחברה החרדית והן מהמתבוננים בה מבחוץ, למסקנה שייתכן שחברה זו לא תשרוד. 

כיצד התמודדו החברה החרדית ומנהיגיה עם המציאות הזו במישורים החברתי, הקהילתי, הפוליטי והתיאולוגי? אילו מהלכים אפשרו את הישרדותה, את שיקומה ואת התבססותה? ננסה להשיב על שאלות אלה נדון בפועלם של כמה אישים, ונבחן אירועים ותהליכים ובהם מכתבי הסטטוס קוו, התגובות התיאולוגיות והקהילתיות לשואה, הקמתה של חברת הלומדים החרדית ואופני שיקומן של החצרות החסידיות.

פרופ' קימי קפלן מלמד במחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו ע"ש קושיצקי, אוניברסיטת בר אילן. תחום המחקר שלו הוא היסטוריה יהודית דתית במאות ה-19 וה-20.