"החייט המכושף" ("דער פֿאַרכישופֿטער שנײַדער") הוא סיפור קורותיו של החייט העני שמעון־אלי, המכונה "שמע־קולנו" משום שהוא אוהב עד מאוד להוביל את התפילות מול חבריו החייטים.
היהודי הפשוט והנוח להתרגש הזה, הסובל מחולשה לטיפה המרה, נשלח על ידי אשתו לעיירה הסמוכה לקנות עז עבור המשפחה. אלא שהמשימה הקלה לכאורה גורמת לחייט החביב להסתבך ברצף מאורעות טרגי־קומי.
בדרכו הוא נופל בפח של הפונדקי, שמחליף את העז של שמעון־אלי בתיש ולהפך, שוב ושוב. בכל פעם שזה קורה נטרפת דעתו של שמעון־אלי עוד קצת, עד שהוא ואנשי העיירה משתכנעים ששדים וגלגולי נשמות קיללו את העז.
בסופו של דבר מוצא את עצמו החייט המסכן והמוטרף על ערש דווי, ואילו העז – שעשויה להיות השעיר לעזאזל המקראי – בורחת. אך במקום לחתום את סיפורו בנימה עצובה, שלום עליכם מסיים את הסיפור במשפט ערמומי שהיה עתיד להפוך עד מהרה לפתגם יידי נודע: "הצחוק בריא. הרופאים ממליצים לצחוק."
