בעבודותיו של קפלן יש התייחסות לעיירת הולדתו, שמיוצגת בדימויי השטעטל של סיפורי שלום עליכם. דימויים אלה הפכו זה כבר לאייקונים המייצגים הוויה שמתקיימת רק כמרחב מדומיין שמולו פועלת הישראליות בתנועה מפוצלת של געגוע ומרד.
התקופה שבה נוצרת העבודה היא תקופה מערערת, יסודות הציונות רועדים, ואני מצאתי את עצמי חווה את האירועים החדשותיים כאילו מתוך איזו שהיא היזכרות של משהו שהיה ואיננו.
באיורי העיירה כל אלמנט פרקטי ויומיומי עובר התמרה לסימבול: הדלות והעליבות הופכים לייצוג לרוחניות, חיות הבית, העיזים והתרנגולות הופכות למעין ישויות מיתיות־מלאכיות, הדמויות האנושיות לנושאי הסיפור היהודי.
האם ניתן בזמן הווה לחוות את המציאות בממד הסימבולי, החלומי, שלה? האם גם שכונת קרוואנים מאולתרת, קוצים יבשים ועמודי חשמל עקומים שמרפדים אותה, יכולים להתרומם מעל הפוליטי ולהיות מותמרים לסמלים של תקופה ורוח? והאם אין בכך בעצם פרידה?

שתי העבודות מתייחסות למקום מגוריי – גבעה בספר מדבר יהודה. באחת – מראה כללי של המרחב על רקע שמיים המבשרים תמורות עתידיות.
בשנייה – מפגש דמיוני של קפלן עצמו ושלי, מחווה לעבודה "טוביה משוחח עם שלום עליכם" שיש בה מעין שבירת קיר רביעי: הדמות פונה אל המחבר, וכאן קפלן עצמו שהפך לדמות היסטורית פוגש אותי כיוצר עכשווי. הדלות, הבתים, העיזים, עכשיו כאן בארץ ישראל.

מנחם הלברשטט (נ. 1981)
צייר ומאייר. עובד במגוון מדיות, ממדיות מסורתיות כצבעי שמן ופחם ועד למדיות דיגיטליות.
עבודותיו מוצגות בעיתונים, בכתבי עת, בספרים ובספרי ילדים.
זוכה פרס שר התרבות לאיור לשנת 2021.