הציורים שלפנינו משקף את המאבק הפנימי של העולם שבו חי אנטולי קפלן. לדוגמה, בחזית הציור המכונה "בבית", אנו רואים אֵם קושרת כנדרש את מטפחת הפּיוניר האדומה מעל מדי בית הספר של בתה.
את המטפחת הזאת ענבו כל הילדים הסובייטיים כסמל לחברותם בתנועת הנוער הקומוניסטית הסובייטית.
ברקע יושב גבר מזוקן עטוף בטלית. לפניו ניתן לראות את הווילונות האדומים הכבדים שאפשר להסיט בהתראה של רגע כדי להסתירו. הציור הזה, שקפלן צייר ב־1976 – לקראת סוף חייו – מיטיב לתאר את קיומו של האמן בין שני עולמות: האחד סובייטי, האחר יהודי, עולמות שלא יכלו להתקיים זה לצד זה.
ביצירותיו הוא עוסק בסוגיות בעלות חשיבות אוניברסלית: כיצד לשמר את המסורת בעולם חילוני? היכן אפשר למצוא את הכוח הפנימי להיות נאמנים לתרבותנו, בזמן שאנו מנסים להיטמע בחברה הכללית? השאלות הללו רלוונטיות היום לא פחות משהיו בעולם הקשה של לנינגרד הסובייטית.
