שלום עליכם ראה ב'סטמפניו' את ״הרומן היהודי״ הראשון שלו, ופתח אותו במכתב למנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ׳), שלו העניק את התואר סבהּ של ספרות היידיש". הרומן הקצר ראה אור בשנת 1888 במסגרת קובץ יצירות של שלום עליכם. זהו סיפורם של רוחל׳ה היפה הנשואה לגבר שאינה אוהבת ושל סטמפניו, כנר־כליזמר אמן, שכמעט שובר את ליבה.
מאחר ש״רומן״ הוא גם ״סיפור אהבה״, סטמפניו עוסק גם בגבולותיה של האהבה היהודית. בהשראת מנדלי מוכר ספרים בחר שלום עליכם להציג את אהבתם של רוחל׳ה וסטמפניו ככזו שנידונה מראש לכישלון ואינה יכולה להתגשם. לאהבה כזו גם אין מקום בספרות רצינית, שמנסה להציג את החיים היהודים הנורמטיביים מבעד לעדשה ריאליסטית. כסופר יהודי אחראי, הוא אינו יכול אלא להציג את שפת האהבה ואת העולם הפנימי של המוזיקאים הכליזמרים.
בחיים היהודיים אין גם מקום לגיבורה רומנטית, כמו אנה קרנינה של טולסטוי שהופיעה עשור אחד בלבד קודם לכן. כלומר, בת ישראל היהודייה אינה יכולה לבגוד בביתה ובמשפחתה בחיפוש אחר תשוקות ואהבהבים. בסופו של הרומן רוחל׳ה עוזבת את העיירה לטובת העיר הגדולה כדי להקים שם בית יהודי אוהב עם בעלה, ואילו סטמפניו נותר כבול לרעייתו רעת הלב.
