ישראל סבא / בית אורן
בתור בת ליוצא קיבוץ בית אורן שחזר בתשובה, האינטרנציונל ומחיקת עולמות התורה והמסורת היהודית נצרבו בי כפצע של חוסר עמוק. כשהתעמקתי בעולמם של קפלן ושל יהודי רוסיה הסובייטית הבנתי שמעט מהחשבון הזה חלחל גם לתודעה שלי כבתו של אבי, בני גל זצ"ל. בבית אורן מוצב פסלו של דוד פּוֹלוּס, אמן שגדל באימפריה הרוסית, בן זמנו של קפלן, שמתאר את דמות היהודי השורשי חונכת את הקיבוצניק, הפַלַאח הצעיר; זה פסל שאני מכירה מילדות. לתחושתי המצב ההרמוני שתיאר פולוס לא באמת התקיים בתקופתו וקו השבר הזה נוכח ומורגש בימים אלה, לצערי, ביתר שאת.
עדי יסוד
בהדפס השני לקחתי את צללית הפסל אל העולם הכתמי, הרישומי והמופשט שלי. התמודדתי עם שאלת ההתייחסות לקפלן ולמסורת הרישום מול צורת הביטוי העכשווית האישית שלי. מצאתי שאותה סוגיה, המגולמת בייצוג הפסל בהדפס הראשון, מתרחשת בתוכי לקראת ההדפס השני. כמה רשות יש לי כעת ליצור יצירה שמתרחקת מהמקור או מהנושא המוצהר של קפלן? כמה אני יכולה לחבק אליי את כל שכבות ההיסטוריה מצד אחד, ומצד שני להוסיף משלי באופן בלתי תלוי?
הבנתי כרגע היא שהמחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לאמן היא לא רק להתכתב איתו, אלא להוסיף את הנדבך החדש ללא פחד, מתוך אמונה וידיעה, שהכול מחובר להכול.
אוריין גלסטר (נ. 1984)
אמנית רב־תחומית ומרצה. חיה ויוצרת בירושלים. בוגרת תואר ראשון מהמחלקה לאמנות רב־תחומית בשנקר, סטודנטית לתואר שני בפמיניזם ומגדר ביהדות במכון שכטר. יצירתה עוסקת בחקירת תמות קיומיות דרך עיסוק חומרי בעל מבע מופשט וסימבולי כאחד. עבודותיה מוצגות בגלריות ומוזיאונים בארץ ובעולם. זוכת פרס אדמס לאמן צעיר לשנת 2019.