שיר השירים" של שלום עליכם משנת 1910 היא נובלה קצרה, שמתארת אהבה תמימה של נער בן תשע לאחייניתו בת האחת־עשרה. שני הפרקים הראשונים מתרחשים בילדותו של המספר, ואילו שני הפרקים החותמים את הנובלה מתארים אירועים המתרחשים שנים רבות מאוחר יותר, כשהגיבור חוזר אל העיירה כדי להשתתף במסיבת אירוסיה של הבחורה. זהו בעיקרו סיפור על שפה ומגבלותיה, של מספר שאינו מסוגל להביע את אהבתו הצעירה ביידיש. מילות החולין שלו נראות לו בנליות ובלתי מספקות, והוא מתקשה למצוא איזו שפה גבוהה יותר, קדושה, שאותה הוא מוצא בעברית התנ״כית, בעיקר בשיר השירים (המיוחס, על פי המסורת, לשלמה המלך). הוא קורא את המקור המקראי כאילו היה מדריך לאוהבים, ומשלב את דימויי ארץ ישראל מהמקרא עם אלה של עיירת השוק שבה גדל במזרח אירופה.

"הגיע חג הפסח. הלבישו את שנינו בבגדי חג, בגדי מלכות. כל מה שלבשנו נצץ והבהיק. אני מסתכל על בוזי ואני נזכר בשיר השירים שלמדנו לכבוד הפסח אצל הרבי בחדר. 'הנך יפה רעייתי. את כה יפה, חברתי, עיניים כמו שתי יונים בשובך, שיער כמו עזים שגולשות במורד ההר. שינייך, כבשים תאומות שעולות מהנהר'..."
מתוך 'שיר השירים', שלום עליכם. תרגום בעבור תערוכת אנטולי קפלן: מתן חרמוני