הרומן "פישקה החיגר" (פישקע דער קרומער) הוא מן הרומנים החשובים ביותר של שלום יעקב אברמוביץ׳ (1835–1917), המוכר יותר בשם העט שלו ״מנדלי מוכר ספרים״ - הסופר ששלום עליכם כינה בשם ״סבהּ של ספרות היידיש".
עבור הספרות היידית "פישקה החיגר" הוא מה ש"הגיבן מנוטרדם" הוא לספרות הצרפתית, מה ש"אוליבר טוויסט" הוא לספרות האנגלית ומה ש"נפשות מתות" הוא עבור הספרות הרוסית.
מנדלי מוכר ספרים יצר יקום בדיוני כה דחוס, אפל וגרוטסקי, וגלריה של דמויות כה חיות וקולניות, עד שנדמה כי הספרות מאפילה על החיים עצמם.
הרומן של מנדלי מוכר ספרים חושף את חייהם השפלים של הקבצנים והגנבים היהודים, המתגלים כזהים לאלה של מעמד הסוחרים היהודי. שני דברים בלבד מצליחים להתעלות מעל לזוהמה, האכזריות והניצול: הראשון הוא אהבתם חסרת האנוכיות, שאינה אהבה מינית, של קבצן נכה בשם פישקה ושל ביילה – נערה גיבנת העוברת התעללות חסרת רחמים.
השני הוא דמותו המורכבת של מנדלי, המגלה והמספר את סיפורם. הנדודים הבלתי פוסקים והערנות המתמדת לגירוי הטבע, ביחד עם ההומור החד של המחבר, סערותיו הפנימיות של הגיבור והמעברים התכופים בין סאטירה לרגש – הם אלה שהפכו אותו לדמות הבלתי נשכחת, העוצמתית והמשחררת ביותר בספרות הבדיון היהודית של המאה ה־19.
בהמשך חייו, ערך אברמוביץ' מחדש את "פישקה החיגר", שנקרא בתרגומו לעברית "ספר הקבצנים". הוא השתמש בכל מה שלמד על אמנות הבדיון, המשלב הלשוני והדיאלוג, הדמויות והחברה, ותרגם את מכלול יצירתו ביידיש לסגנון עברי חדש ומשולב, שהניח את היסודות לפרוזה העברית המודרנית.
